כשלמדתי קורס מורי דרך בשנת 2000, ובמקביל הדרכתי טיולם בחברות מסחריות, התחלתי להבין את הבעיות של מדריכי הטיולים . כתבתי על זה בחלק הראשון של המדריך למדריך על.
אז מה עושים? שאלתי את עצמי. התבוננתי על המדריכים שמדריכים את קורס מורי דרך. לא כולם היו מעולים, אך כמה מהם כן היו מעולים. היה בהם משהו שעושה את זה. מה זה היה?
המדריכים האלה היו מעניינים ומושכים, הם יכלו לבחור מתי להדריך ואיפה, הלוז שלהם מלא כמה שהם רוצים, שילמו להם כמה שביקשו.
מה התכונות המשותפות למדריכים האלה?
לאחר התבוננות, זיהיתי 3 מאפיינים:
יש להם תחום ידע ייחודי. זה תנאי חשוב, אך בהחלט לא מספיק. לפעמים בעל ידע ייחודי ומומחה בתחומו, יכול להיות משעמם כמו להתבונן במכונת כביסה מקולקלת בזמן שמחכים לטכנאי.
הם מספרי סיפורים. לפעמים הם בעצמם לא מודעים לזה. לפעמים יכחישו. אבל לפעמים נגלה שהם לקחו כמה קורסים בתיאטרון או למדו סיפור סיפורים באופן מקצועי
יש להם איזו ייחודיות (סטייה קלה) שהופכת אותם לאנשים מיוחדים. לפעמים זה משהו שממש לא מתאים למדריך, משהו שאם היו שאלים אותי, הייתי אומר שזה ממש לא טוב ואסור לעשות את זה מול קבוצה. אבל הם עושים את זה. זו הייחודיות שלהם, וזה מה שעושה אותם למושכים.
בערך שבוע אחרי שהבנתי את זה, התקשר אלי אסף בן דוד, שהכרנו בחוגי סיור, וסיפר לי שעופר ישראלי חזר לארץ והוא רוצה לארגן סדנת מבוא למשהו שבאותו זמן היה נראה לי כמו "הישרדות של אינדיאנים" או בשם: שומרי הגן. אבל כדי שזה יקרה, אמר לי אסף, צריך שיהיו לפחות 9 משתתפים.
מיד אמרתי לו: תתקשר לעופר ישראלי ותגיד שיש 9 משתתפים.
באותו רגע התחלתי לעשות טלפונים למועמדים פוטנציאלים ותוך יומיים היו לנו 8 משתתפים.
ככה במרץ 2000 הגעתי לשומרי הגן, ורכשתי תחום ידע ייחודי שהוא הרבה יותר רחב מ"הישרדות של אינדיאנים" והשפיע על כל דבר שעשיתי עד היום. לאתר של שומרי הגן
